לפסק הדין בעניין שחר אלון, עו"ד נגד עיריית ירושלים
אדם שביקש להעביר דוחות חנייה שקיבל על שם אחיו לא פעל בדרך הקבועה בחוק לביטול הקנסות ולכן ננקטו נגדו הליכי גבייה ועיקול. ביהמ"ש קבע כי העירייה תפצה אותו ב 3,000 שקלים ופסק - לא סביר שהעירייה תתעלם מפניות חוזרות של אזרח גם אם פנה למחלקה הלא נכונה.
התובע רשום יחד עם אחיו כבעליו של רכב אשר בפועל היה בחזקתו הבלעדית של האח והתובע לא עשה בו כל שימוש. לטענתו, בשנת 2003 קיבל מעיריית ירושלים דרישה לתשלום דו"ח, אך למרות שהודיע לעירייה כי הרכב נמצא בשימוש אחיו ואף שלח תצהירים בעניין, המשיך לקבל דוחות בגין רכב זה. התובע טען, כי בכל פעם ביקש מהעירייה לעדכן את רישומיה, אך הדבר לא בוצע, כשלטענתו פנה בעניין לפחות חמש פעמים במהלך פחות משנה אך ללא הועיל.
התובע הוסיף וטען כי בשנת 2006 הופתע לקבל "התראה לפני נקיטת צעדי הוצאה לפועל" בשל חוב בגין 13 דו"חות שניתנו לרכב, וכי למרות שפנה מיידית לעירייה, קיבל תשובה רק כעבור כשנתיים, כאשר אז נאמר לו כי הדוחות לא יבוטלו מאחר ונשלחו לכתובתו ברחובות. התובע הודיע לעירייה כי מעולם לא התגורר ברחובות, אך בעודו ממתין לתשובה, קיבל הודעה על הטלת עיקול בשל אי תשלום חוב חניה. בתביעה שהגיש לביהמ"ש לתביעות קטנות בירושלים, דרש התובע פיצוי של 7,080 שקלים הכולל 4,500 שקלים בשל עגמת נפש, פגיעה בזכויות יסוד ופגיעה בשמו הטוב, וכן החזר התשלום שבוצע על ידו להסרת העיקול.
עיריית ירושלים טענה כי לביהמ"ש לתביעות קטנות אין סמכות לדון בנושא, ולגופו של עניין טענה, כי על פי החוק היה על התובע לבקש תוך 30 יום מיום קבלת כל דו"ח, להסב את הדוח על שם אחיו, וזאת לא עשה. עוד טענה, כי משבחר התובע להירשם כבעלים במשותף על הרכב יחד עם אחיו, היה עליו לוודא כי עבירות התעבורה מטופלות כראוי על ידי האח, ולכן אין לו להלין אלא על עצמו.
העירייה לא העמידה את התובע על טעותו
השופטת אנה שניידר קיבלה חלקית את התביעה. ראשית קבעה השופטת כי מאחר והתובע ביקש למעשה פיצוי בשל התנהלות העירייה, הרי שביהמ"ש לתביעות קטנות מוסמך לדון במקרה.
לגופו של עניין נקבע, כי אמנם לתובע אשם תורם מהותי לנזקים שנגרמו לו מאחר ובמקום לבקש תוך 30 יום להסב את הדוח על שם אחיו, פנה למחלקת חובות חניה של העירייה, אך העירייה התנהלה בצורה בלתי סבירה בכך שלא העמידה אותו על טעותו.
"אין זה סביר" כתבה השופטת, "שרשות מנהלית תתעלם מפניותיו החוזרות ונשנות של אזרח, גם אם נכשל ופנה למחלקה הלא נכונה, ובוודאי שאין זה סביר שאדם ימתין במשך כשנתיים לתשובה בעניין דחוף כמו "התראה אחרונה לפני נקיטת צעדי הוצאה לפועל", כאשר לבסוף ננקטו הצעדים בפועל, מבלי שניתנה כלל תשובה לאזרח".
בנסיבות אלו, נקבע, כי התובע אינו זכאי להחזר הסכומים ששילם לצורך הסרת העיקול, אך העירייה חויבה לפצותו ב 3,000 שקלים בשל התנהלותה. בנוסף חויבה העירייה לשלם לתובע הוצאות משפט של 850 שקלים.
לפסק הדין בעניין שחר אלון, עו"ד נגד עיריית ירושלים
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין